"מעבר לעשיית טוב או רע…ישנו שדה, אפגוש אותך שם" המשורר הסופי רומי
מי שלומד תקשורת מקרבת מכיר היטב את המשפט הזה…
שלשום התעוררו התנים הפנימיים שלי…יש לי הרגשה שאתם מכירים אותם, ברמה זו או אחרת:
" את לא מספיק…"
"אילו היית יותר.."
" מה הבעייה שלך?" (שומעת את התן הזה מבפנים ומבחוץ – בעיקר מבתי)
"אוף!"
והטוב מכולם:
"למה????"
תצפיתית זה היה סביב זה שקניתי אוטו, כלומר הזמנתי אותו. האקס שלי, אבי, בא להיות איתי במעמד הזה ואמר לי: "שימי לב לדפוס שלך, יום אחרי, מיד להצטער ולחשוב שהיית צריכה לעשות משהו אחר…(הוא מכיר אותי טוב…)
אמרתי: מה פתאום! אני בטוחה בהחלטה שלי..
כמובן, למחרת, התעוררו התנים (דווקא בבוקר).
הייתי צריכה, וזה לא נכון, ומה עשיתי???
מזל שיש לי גורו בבית בדמות הבן שלי, תום. ומזל שלשם שינוי – נתתי קול למקום הזה – ואמרתי לו, תומי אני חושבת שבחרתי את המכונית ה"לא נכונה".
"אמא, אין מכונית נכונה או לא נכונה.…שתיהן טובות לך!" -הוא לא שמע את המשפט של רומי מעולם, אז מאיפה זה הגיע?
בכל אופן, בזה זה נגמר. מה אני למדה מזה? שהרבה פעמים עדיף להשמיע את התנים, להוציא אותם לאור, במקום להשאיר אותם באפלה. הם נראים הרבה פחות מפחידים….
יעל בריסקר 