אמש חוויתי את הביטוי העצמי המלא והאוטנטי ביותר שלי אי פעם בתקשורת מקרבת.
לא משנה מול מי ומה היה הנושא. מה שמשנה, לי בכל אופן, שבניגוד להרגלי, לטמון את הרגשות שלי לתוך מקום סגור ומסוגר, העזתי לבוא ולומר את האמת שלי במלואה. עם כל הטעינה הרגשית שהיתה שם – עם כל התשוקה שבדבר, וכן, זה הרגיש כמו זרם חיים מדהים שזרם לפתע בעורקיי. לא עשיתי כל ניסיון להסתיר או לכבוש את הזעם והתסכול, אולם – היה לי ביטחון שלא אצא משליטה, לא אבכה , ואכנס למקום קורבני – כי היה לי את המודל המדהים הזה ששומר עליי. עזר ללא ספק, שהיתה שם אוזן קשבת שנתנה את המרחב לזה. ככל שהשיחה התקדמה רק הרגשתי יותר ביטחון בעצמי, יותר עוצמתית וגם, יותר רכה כלפי בת שיחי.
זו היתה דוגמא מצויינת למה שקרישנמורטי אמר : "תקשורת אמיתית היא כשאנו צועדים על אותה הדרך, באותו הזמן, באותה הרמה, עוצמה, ותשומת לב. אחרת זו אינה תקשורת"
היתה תחושה של חסד ששורה על השיחה שרק קירבה וקירבה וקירבה, ויצרה תובנות חדשות ככל שהתקשורת התקדמה.
הללו-יה
נ.ב. נפתחה קבוצת תרגול של תקשורת מקרבת בראש העין. לפרטים 0507480561 מתאמנים ומתאמנים …עד שמצליחים.
יעל בריסקר 