היופי שבפגיעות

אני לא יודעת לבכות

כשהייתי ילדה קטנה לימדו אותי שאסור לבכות. אמא שלי, שכעת אני חשה אליה הרבה פחות כעס והרבה יותר חמלה, הייתה אומרת: " אל תעשי פיפי בעיניים!"

למדתי לעצור את הבכי, ובכלל, למדתי לא לשתף אחרים במצוקה שלי. הדפוס שלי הוא להקשיב לאחרים ( בגלל זה אני מקשיבנית מקצועית, כלומר מטפלת), ולהשאיר את עצמי לסוף. וכועסת, כעס גדול על כך שאין לי מקום להביע את התסכול שלי. תוסיפו לזה שאני פוחדת להראות את היעל "האמיתית", שמה אנשים יברחו…

באה תקשורת מקרבת. בא לי להגיד שהיא שינתה את הכל – אך לא זה המצב. למדתי להבין אחרי שנים רבות של הלקאה עצמית: ("למה לעזאזל אני לא מסוגלת להשתמש בתקשורת מקרבת? ואני עוד מלמדת את הדבר הזה!!") גיליתי שזה לא מספיק הידע, זה לא מספיק הרצון, ישנם גם טיפוסי אישיות שונים, עבר, שריטות, ירושות מדורות קודמים ומה לא, שחוסמים, אותי לפחות, מלהשתמש במודל הנפלא הזה, שאני באמת באמת מאמינה בו. ויש גם אנשים שמאפשרים את הזרימה של התקשורת יותר מאחרים.. עניין של כימיה, אולי? ויש חסימות, סתימות בצנרת!

מפה לשם עברו 13 שנה מאז הכרתי את המודל, ולאחרונה משהו נפתח. גיליתי שהיכולת לבכות משחררת אותי באופן מדהים, אפילו אם זה לא עורך זמן רב. השבוע בשיחה עם בן הזוג שלי, נתתי למקום של הבכי והעצב לעלות, בלי פחד. התוכן היה סביב עניין עם חברה אך גם מולו היתה סיטואציה מוכרת לרבות מבנות המין הנשי….עבר יום שלם ולא דיברנו בטלפון. לא אני ולא הוא התקשרנו לשאול מה נשמע. ככל שהתקדם היום, ואני לא שומעת ממנו, אני מתחילה לספר סיפורים בראש: הוא לא אוהב אותי באמת כמו שהוא אומר, אסור לי להתקשר, הוא יחשוב שאני בכיס שלו וזה כבר לא יהיה מעניין – מה שאתם רוצים/רוצות לשים שם. שמעתי בראש את האופציה של: "איפה היית כל היום?" והאשמות כאלה ואחרות שמי כמוני יודעת שהם מרחיקים.

אך כשנפגשנו, ובכי עלה, והשתחרר – בא איתו אומץ לשאול…

" אני יכולה לשתף אותך במשהו?"

"בטח! "

אתה יודע, כשלא שמעתי ממך כל היום התחלתי להספר לעצמי כל מיני סיפורים, והביטחון שלי מאוד מאוד התערער, אני יודעת שזה לא רציונלי, אני לא יודעת מה לעשות כשזה קורה, אתה מבין ? (משהו כזה…לא מדוייק)

"אני כל כך מכיר את זה! גם לי זה קורה! אני שואל את עצמי: איפה יעל?"

התחבקנו. נכון, אין כאן מסקנות אופרטיביות (-: ..אך כל צעד קטן כזה – פצפון ככל שיהיה, מחזק את האמונה שלי, בעצמי, במודל, בחיים…

נגע בכם? אשמח לשמוע. להתראות באהבה יעל

נ.ב. כמו שהשחלתי פה, אני מטפלת, מלווה צמיחה , מחזיקה יד בדרך, מאמנת, מה שתרצו לקרוא לזה, לא חשוב – אם אתם זקוקים לשיחה טובה, חיזוק בדרך המקרבת – או רוצים לעשות תהליך עם משהו שמציק לאורך שנים, קצר או ארוך, אני פה – בואו לשיחה

0507480561 yael.brisker@gmail.com