לא זוכרת מה היתה הסיטואציה
וזה לא משנה
מה שמשנה זו התוצאה של מה שאמרתי.
אמרתי משהו לבני…
כעבור כמה דקות ניגש אליי, הסתכל בעיניו הכחולות ואמר בשיא הרצינות:
" אמא אני אודה לך אם לא תשתמשי באשמה איתי…זה לא עובד"
אחותו, שעברה בדיוק בחדר צעקה :
YEAH!!!
נכון, עדיין יוצא לי אשמה
אני לא אוהבת את זה…אך ממה אני כן מרוצה?
מהיכולת של הילדים שלי לבוא ולומר את אשר בליבם, בצורה ישירה נקייה..
וללא אשמה….
להת בתן הבא!
יעל בריסקר 