היופי בקבוצה

Ima , you have anger issues

כך סיכמה זאת בתי לפני כמה ימים… כרגיל היא מראה מדהימה..

מה הסיפור?

לילדיי היה יום הולדת, אירוע כיפי, אמור להיות. תיכננתי בילוי בחרמון ושינה לילה קודם בצימר בצפון. סיפרתי על תוכניותיי לאבא שלהם, אממה לא אמרתי לו שישמור את זה בסוד בינתיים. כמובן, בהתאם לחוק מרפי, אני שומעת מהחדר השני שיחה בין בתי לבינו ומבינה שהוא סיפר לה..

התפוצצתי!! מה הוא מספר לה על התוכניות שלי!! הרגשתי זעם אדיר, ושלחתי סמס בהתאם, ואז ניסיתי להתקשר אליו, עם אותה אנרגייה, והיתה שיחה ממתינה במשך זמן רב. הבנתי שבתי תופסת את הקו בכוונה – על מנת להגן עליו. הזעם שלי המשיך לעלות וחיפש פורקן. רצתי לחדר שלה וראיתי אותה יושבת על מיטתה, מחזיקה בידה את הטלפון שלה ומחכה להתקפה…

מורה לתקשורת מקרבת אנוכי…תקשורת לא אלימה…והנה אני הכי אלימה בעולם…

אני משתדלת לנשום כשאני קוראת את השורות הללו, ולא להיגרר לשיפוטים עצמיים, כי זה רק מוסיף שמן למדורה. אני גם לא מנסה ״להצדיק״ או למצוא תירוצים להתנהגות כזו.

מה כן?

למזלי הרב היה השבוע מפגש תרגול של תקשורת מקרבת, שהגיעו אליה הפעם מעט אנשים.. אך נוצרה קירבה מיוחדת מהרגע הראשון. אחרי תרגיל שיתופים של רגשות שעשינו יחד, ביקשתי להיות זו שעומדת על ה״שטיח״ ומקבלת אמפתיה …

סיפרתי את התצפית, מה קרה שם…והגעתי לרגש..עלה וצף כאב נוראי, על ההתנהגות שלי על הכעס העולה על גדותיו. בעזרת הקבוצה, שהיתה שם כולה איתי – יכולתי להיכנס עמוק יותר לצרכים שלי שלא נענו. הצרכים שמצאנו, יושרה ואמון, ומתחת לזה גם היה הצורך בקבלה עצמית…הבנה עצמית, חמלה –  לקבל את זה שאני בת חווה…שעושה ועוד תעשה טעויות….

ההקשבה האמפתית והאוהבת של החבורה איפשרה לי לחוות את הכאב אך להיות איתו ללא שיפוט, שזה דבר ענק בשבילי!! חוויתי טרנספורמציה ושחרור.

טיך נהאת האן, הנזיר הבודהיסטי הנודע אומר, כשעולה כעס, תחבק ותערסל אותו כפי שאמא מחבקת תינוק בוכה.. אולי זו הבקשה שלי מעצמי; לחבק אצ הכעס במקום לכעוס עוד.

לבד, הפעם, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת – אך עם אנשים שמכוונים לאותו המקום זה כן קרה.

אני בהכרת תודה.. ומזמינה להצטרף אלינו …זה לא רק תרגול…זה הכלה חיבוק, חמלה ותחושת יחד!