הגעתי בגלל ילדיי…נשארתי בגללי

13522013_10154213945604266_8077155019397808464_n

בערבי היכרות עם תקשורת מקרבת וסדנאות שאני מנחה אני אוהבת להתחיל עם המשפט הזה.

גיליתי את תקשורת מקרבת לפני 14 ומשהו שנים כאשר הילדים שלי ( תאומים בני 17 כיום) היו בגיל ה"לא" , או גיל ה"דווקא"  כפי שקוראים לזה רבים , או יותר נורא מכך, באנגלית – The terrible two's .חיפשתי דרך להבין אותם טוב יותר, ולהתנהל ביתר קלות והרמוניה בבית. במקרה, או שלא, נפלתי על מאמר נפלא שכתבה ענבל קשתן המנוחה, (אחותה של ארנינה קשתן ממיתרים שהפכה כעבור ימים ספורים למורתי). שם המאמר: "לשמוע את ה"כן" שמאחורי ה"לא". מאז, אני חיה נושמת, מלמדת ובעיקר לומדת תקשורת מקרבת מהי.

הגעתי בגלל ילדיי, ונשארתי בגללי… ומדוע? חשבתי בטעות שמעתה ואילך אני אמורה לתת אמפתיה לכל העולם ורק לא לאדם שהכי זקוקו לו, אני. במהלך השנים גיליתי שתקשורת מקרבת מתחילה בתוכי, וביכולת שלי להבין ולקבל את עצמי קודם כל, להעיז להגיד את מה שמצאתי בתוכי ואז, ליצור את החיבור הזה עם כל אדם שעומד מולי…בין אם זה ילדיי, בעלי לשעבר (כן – התגרשתי תוך כדי…ויש לי הרבה מה לספר על איך זה תרם לגירושים של שלום) בני משפחה אחרים וכל יתר העולם.

זה תהליך. אמנם, אני מצליחה לתת אמפתיה לכולם, כמו שחברה אמרה "בלי שארגיש את זה בכלל, את נותנת אמפתיה וזה עוזר המון" אך עדיין מוצאת שלא תמיד יש לי את האומץ או האמונה – לומר את שלי בדרך והאסרטיבית והמקרבת. אני בטוחה שזה קשור ליכולת או אי היכולת לשים גבולות בריאים סביב עצמי, וגם האמון הבסיסי שיש שם מישהו שישמע אותי, באמת. אלה הם דפוסים שנוצרו אי שם בילדות, אני משערת, ומשכפלים את עצמם שוב ושוב.

תכל'ס אני אדם ביקורתי. אך הביקורת הכי הכי קשה שלי מופנית אל עצמי. זה השדה שהכי קשה לי ליישם את התהליך הזה- חמלה לעצמי. ומה יותר חשוב מזה? כמו שנאמר:

"אם אין אני לי, מי לי? ואם אני רק לעצמי, מי אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"

לפני כמה ימים עמדתי מול ערימה של כביסה ושמעתי את עצמי אומרת בטון קשה: "נמאס לי מהכביסה הזאת! מה הם חושבים ילדיי? שאני כובסת? שאין לי מה לעשות חוץ מלכבס ולקפל את הבגדים שלהם?" יכולתי, כהרף עין, גם לכעוס על עצמי, על השיפוטים שלי שמופנים כלפיהם, אך לא. במקום זאת פתאום עצרתי ואמרתי לעצמי, כאילו הייתי מישהו אחר: יעלי, אילו צרכים שלך לא מתמלאים כרגע? ובלי להביט בכרטיסיות שלי, (של הרגשות והצרכים) אמרתי : הקלה, מנוחה, חופש, יעילות, שמירה על משאבים ( גם של הטבע וגם שלי) בחירה. מיד הרגשתי את האפקט המרגיע והמרפא של התמלול של המילים הללו. מיד נרגעתי, והמשכתי. מרשאל רוזנברג מזמין אותנו לשהות באמפתיה הזו, לעצמינו ואחרים ולא לרוץ לפתרונות, כי שם הריפוי.

בחוויה שלי, טיפה ועוד טיפה, ועוד טיפה של אמפתיה לעצמי רק מרחיבה את הלב שלי, את הערך העצמי – ואת היכולת להיות שם גם עבור אחרים, באוטנטיות, ולא כי אני רגילה לעמדה הזו.

בין אם אתם רוצים ללמוד תקשורת מקרבת על מנת לנהל ביתר הבנה, קלות וזרימה את היחסים עם האהובים שלכם, או כדי לפתור את הקונפליקטים בעבודה, או על מנת לרפא את עצמכם- מה שלא יהיה- הדרך הזו תשפוך אור ותביא הרבה ריפוי לעולמכם.

בשנתיים האחרונות אני מלמדת את הגישה הנפלאה לגננות ומורות במערכת החינוך,לצד ליאור עידן, ועל פי ההדים שמגיעים, זה משנה את החיים בתוך הגן. החזון שלי הוא להביא את חזון תקשורת מקרבת לכל קצוות הארץ ולכן יצרתי את "גי'רפה בדרכים – תקשורת מקרבת שמתקרבת אלייך" סדנאות אינטימיות נודדות. כמו כן אני מטפלת ומלווה אנשים בתהליכים רגשיים אישיים, בקליניקה פרטית בהוד השרון.

אחת לשבועיים אני מקיימת מפגשי היכרות. מוזמנות להתעדכן בדף הפייסבוק שלי

מה קורה בערב היכרות?
צוללות ישר לעולם של קשר לעצמינו עם קלפים מיוחדים, מקשיבה לכן לרצונות ובקשות, מסתכלות על איפה אנחנו עכשיו ולאן אנחנו רוצות להגיע, שומעות קצת תאוריה..ונכנסות ישר לחוויה של הקשבה עמוקה ותרגול. מוזיקה היא חלק חשוב בחיי ואני אוהבת לשיר שירים שמתחברים לנושא, אז גם זה קורה…בקיצור- ערב שהוא חוויה והתחברות!
מחכה לכן באהבה
יעל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s