אמש סיימתי קורס נוסף של תקשורת מקרבת למורים וגננות חלקם בחינוך מיוחד – והפעם בבקאה אל גרבייה. זה היה הקורס הראשון שלי במגזר הערבי. קודם כל אספר שהתקבלתי בזרועות פתוחות ולבביות על ידי כל הנוגעים בדבר – ממנהל וסגן מנהל הפסג"ה (מרכזי לימוד של משרד החינוך) ועד המזכירות – והכי הרבה על ידי התלמידות.
זה היה מרגש לשמוע כיצד הן מטמיעות את הלמידה לתוך החיים שלהן.
באחד השיעורים משתלמת אחת אמרה: מאז שאני לומדת את הקורס הזה יש לי מודעות הרבה יותר גדולה לצרכים שלי, ומבינה שיש הרבה דרכים לענות עליהן, זה שינה את חיי!
אתמול, אחרי שהדגמתי את המודל על מקרה שהביאה אחת הבנות, מישהי אמרה:
אם כולם ידברו ככה – יהיה שלום בעולם!
רוצים המשך לקורס שנוכל להתאמן!
אך מה שהיה הכי מרגש מבחינתי זה שמישהי בסבב סיכום אמרה:
"כשהתחלתי את הקורס הזה הייתי מיואשת מבתי. היא לא רצתה להיפרד ממני בגן והיו המון בעיות: הלכתי לפסיכולוגים ושום דבר לא עזר. ואז הגיע הקורס הזה…הכנסתי את הכלים הללו לבית והתחלתי לתת לילדה אמפתיה, בדיוק כמו שיעל לימדה, וגם היתה לי שיחה אחת על אחת עם יעל שחיזקה אותי, ומאז אין יותר בעיות!"
וואו! זה מה שאני יכולה להגיד – אני את שלי עשיתי בעולם הזה…
ואכן- אם כולנו נתאמן ונחיה את החזון של תקשורת מקרבת – אולי לא ייפתרו כל הקונפליקטים בעולם- אך נדע להבין ולדבר באופן כזה שיקדם את השלום. התהליך יתחיל…
יעל בריסקר 