רגע של הקלה

יש תרגיל שאני אוהבת לעשות בסדנאות שלי והוא נקרא: ״לצעוק את התן- לדבר את הג׳ירף״ – ובכל פעם לפחות מישהי אחת משתפת את ה״מקרה״ שלה וכשאני רואה את פניה של אותה אישה או גבר לאחר התרגיל נרגעות , נפתחות- אני מאושרת מהקסם הזה שנקרא תקשורת מקרבת

זה הולך כך:
חושבים על סיטואציה שמרגיזה, מעצבנת, כואבת מול אדם כלשהו (ילד, בן זוג,קולגה) רושמים אותה בראש העמוד- אחר כך יש שלוש עמודות.
באמצע תן ומשני הצדדים שתי ג׳ירפות – אחד קטן אחד גדול ( אך הגודל לא ממש משנה)
מתחת לתן רושמים את כל השיפוטים, ביקורת, כעסים, שמות שאנחנו קוראים להם. (עצלן, לא איכפת לו…)
אחרי שפרקנו את כל מה שיש לנו עוברים לעמודה מצד ימין- ורושמים את כל הצרכים שלנו שלא נענים ובעמודה משמאל את הצרכים (המשוערים כרגע) של האדם מולינו…
כשאנחנו עושים את העבודה הזו – ורואים לנגד עינינו את הצרכים של שנינו – נהיה מאוד מוחשי וברור דבר אחד חשוב – הרבה מאוד מהצרכים שלנו משותפים
ממש.
זה כאילו נשמע מובן מאליו, נכון? אך זה דבר ענק

אתמול מורה אחת שהנחיתי באשקלון עברה את התהליך הזה עם הבן שלה בן ארבע – שזה עתה נולד לו אח צעיר- והיא אמרה שהוא עושה לה ״דווקא״ ומתנגד לכל דבר שהיא מנסה להציע להרגיעו – והיא מתוסכלת מיואשת ומרגישה אשמה גדולה מאוד שיוצא ממנה כעס עליו –
אז היא עשתה את התהליך הזה וגילתה את הקסם בלהסתכל על הצרכים אחד מול השני – ובכלל לתת להם מקום! אחר כך היא נעמדה על ״השטיח״ ( שיצרה ליאור עידן) ודיברה את שלבי המודל ודיברה אל בנה. זה היה נשמע בערך כך: כשאני רואה אותך זורק את הצעצוע על הרצפה אני מרגישה אכזבה ותסכול כי כל כך חשוב לי להיות איתך בכיף ושייהיה לנו שקט ונעים – ואז כשהגיעה לבקשה הזכרתי לה שהבקשה קשורה בצורך שביטאנו- איך זה יתממש?
היא חשבה לרגע ואמרה: ״רוצה לשחק איתי?

אנחנו לא יודעים מה יקרה – גם אם יענה ב ״לא״היא תוכל לתת אמפתיה לצרכים שחיים בו שכרגע שזיהתה על הדף …

הפנים שלה שהיו בתחילת התהליך מלאי כאב ותחושת אשמה – ממש סבל- נפתחו –
״איך את עכשיו?״!שאלתי ?
יש לי הקלה, האשמה נעלמה – יותר נעים לי …

בכל פעם שנוצרת הקלה כזו – הגוף ממש רושם את זה ומאפשר לכל המערכות לעבוד יותר טוב, הנשימה נרגעת האנדורפינים עושים את שלהם ורמת האוקסיטוצין- הורמון האהבה עולה –

פניה וחיוכה הולכים איתי מאז….