להחזיק את היד, לאהוב, להצמיח

ילדיי צמחו בבית עד כיתה א. אילו היו שנים שבהם צמחתי אני לאין שיעור.

בשנים הללו התחברתי לדימוי יפה שקראתי פעם על תפקידינו כהורים;

1. גישה אחת אומרת שאנחנו כמו קדרים – מעצבים את ילדינו כאילו היו חומר ביד היוצר- בואו נעצב את ילדינו בדמותינו (סוג של)
2. גישה שנייה – שאנחנו כמו גננים- אנחנו משקים, מדשנים, דואגים שיהיה מספיק אור, שומרים מפני מזיקים- ומביטים באהבה על הפרח שצומח. עלינו לספק את התנאים המקסימליים ומיטביים לצורך זה. דרוש לזה ענווה …

תמיד האמנתי שהילדים שלנו מגיעים כבר עם משהו חבוי מן העין שהם הולכים לצמוח לתוכו- כשם שזרע מכיל בתוכו את הפרח או את העץ שהוא הולך להיות- אממה כשמסתכלים עליו – מי יכול לדעת?
אז השתדלתי ככל שיכולתי (+להתגבר על ההתניות שלי) להתערב כמה שפחות – לספק את התנאים הטובים ביותר לצמיחה וכמה שיותר פשוט להיות נוכחת עבורם ולהנות.
כך אני רואה את העבודה שלי עם א.נשים – הם מגיעים אליי עם ״בעייה״ (במירכאות כפולות ומכופלות ) או ״סיבה״ התחלתית ואני- מלווה את תהליך צמיחתם -נוכחת עבורם בתהליך של

un-folding – או dis-cover – לגלות , קילוף עדין של שכבות. עם מודעות עצמית גדולה ו- care

זוכרים את האמירה המפורסמת של מיכאלאנג'לו? ״אני לא יוצר את הפסל – הוא כבר נמצא שם בתוך גוש השיש- אני רק עוזר לו להתגלות״

אותו הדבר – לכולנו יש חוזקות, ומשאבים שהגיעו איתנו – חלקם חבויים או לא מודעים, רדומים אולי, ויחד – תוך כדי שיחה,תנועה,נשימה – אנו עוזרים להם להתגלות בכל יופים. איזה תהליך מרגש. מרגש עוד יותר להיות עדה לזה – עדה למימוש של כשרונות, רצונות מאוויים.

תשאלו אולי: כמ זמן זה לוקח? כמה זמן שצריך- לכל אחד יש קצב אחר – ובזה אני מאמינה מעל לכול!

אז, אם אתם מכירים מישהי/ושנראה לכם שמפגש איתי עשוי להצמיח, לעזור לצמיחתה ובגילוי יכולותיה/יו – שיד אוהבת נחוצה -אנא כוונו אותה אליי!

רוצות לקרוא עדות?

ממתינה באהבה וסבלנות