לחבק את עצמי

 

IMG_0896

"כל אלימות היא ביטוי טראגי של צרכים שאינם מתמלאים״ מרשאל רוזנברג

חמישי
חוזרת הביתה אחרי יום עמוס רגשית מסדנא שתיארתי בפוסט בפייסבוק מיום שישי שעבר.
עוד בכניסה לבניין רואה שליח של אגאדיר עם משלוח. אומרת לעצמי: זה בטח הילדים שלי הזמינו, ואכן, איך שאני עולה אחריו הוא באמת עומד בדלת דירתינו ומוסר את השקית לבני.

אני נכנסת: ״היי אמא!״
מה, הזמנתם אוכל? למה לא שאלתם אותי אם אני רוצה? (״למה״ היא מילה שכבר עושה בעיות ….)
לא ידענו מתי את באה!
אבל, התקשרתי מהדרך!
אבל אמא! איך יכולנו לדעת?

מאותו הרגע ואילך ובמשך כמה דקות ארוכות מאוד ״קיטרתי, יללתי, התנהגתי כקורבן ( כל אלה שיפוטים אגב- אם היתה שם מצלמה היא היתה מתעדת אישה אומרת כל מיני דברים בטון גבוה יחסית) מיותר לציין שילדיי כבר מזמן הפסיקו להתייחס והמשיכו לאכול ( מה שהתברר לי אחר כך מבתי כארוחה כבר לא כזו כיפית). ייללתי כתן״ ומה התוצאה ? הילדים לא נפתחו אליי ,ויותר מכך, גמרו לאכול את האוכל בסלון ( והשאירו שאריות שם) והלכו כל אחד לחדרו

הייתי רעבה והיתה לי תוכנית קודמת להכין בורגר טבעוני – ופשוט שמתי אזניות עם U2 בקולי קולות לעצמי- ובמקום פשוט להזמין גם לי משהו, עמדתי שעתיים (!!!) והכנתי את הבורגרס ה@&#%* הללו והרגשתי אומללה. (יצאו בססססדר לא משהו

חזרתי הביתה מיום קשה ובמקום לומר בג׳ירפית : ״היי חברה׳ כשאני רואה את האוכל שהזמנתם אני מאוכזבת, שלא לומר גם רעבה, כי אני כל כך הייתי רוצה שיראו אותי, ויחשבו עליי וישאלו אותי : היי מה שלומך? רעבה? היה לי יום מה זה קשה ומאתגר! מה אתם אומרים? יש רעיונות? ״ . גם יכולתי לתת לעצמי אמפתיה:

לומר לעצמי – וואו .. באת הביתה והיית כל כך רעבה! כל כך רצית שמישהו יטפל בך ויאכיל וישאל אותך : יעלי … איך היה היום שלך?  מרגישה עצב, בדידות ואכזבה כשזה לא קורה… ?

ולחבק את עצמי, ולחבק גם את הצער והעצב והכעס והתסכול.. בדיוק כשם שהייתי מחבקת תינוק בוכה …

 

יש יותר סיכוי שהייתי מגייסת את עזרתם וליבם היה נפתח אליי . הראייה לכך היא שבשבת, כששכבתי במיטה כל היום והרגשתי זוועה ועלה לי לחץ הדם יכולתי לתקשר את כל זה ( אמנם בווטסאפ אך עדיין) לבתי – וזכיתי למראה ולהבנה וגם למשפט הזה:
״בכנות, אמא? את לא בדיוק עוזרת לעצמך עם כל זה, כמו אותו היום שחזרת והתחלת להתלונן על האוכל, והרסת לנו את הארוחה!״

.
לא התקרבתי במאומה למילוי הצורך שלי בנראות ו- care התחשבות ועוד… רק הישגתי תוצאה הפוכה- נתק
(וזה כבר הדפוס הפרטי שלי כנראה – לחוות שוב ושוב ניתוק ובדידות בעולם הזה)

לכן – כל ביטוי אלים היא טראגי; כי זה רק מרחיק אותנו ממילוי הצרכים העמוקים שלנו, כמו- קשר, אהבה , שייכות חברות. כפי שאמרה ידידה זה מכניס אותנו ללופ אינסופי…
ואם אנחנו כן מקבלים מה שאנחנו, ורק אנחנו, רוצים בטקטיקות הללו, אז המחיר של זה כבד – מחיר של עוד אשמה והרגשה גרועה ..ואולי טינה מתמשכת.

מה המסקנה שלי מכל זה? ומה אני ממליצה לעצמי בפעם הבאה ? במקום להתנהג בכל אותם דרכים לא מועילות שתיארתי קודם, אמפתיה עמוקה לעצמי …ולחבק חיבוק גדול..

היום יום ההולדת שלי – 56 שנה כעסתי על עצמי , שפטתי את עצמי – היום אני נולדת מחדש לרכות ואמפתיה לעצמי קודם כל!! אמן! 

אמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s