הזמן מתקצר 

מה שגיליתי פעם –
ולאחרונה שוב
(ולאחרונה אני מתכוונת להבוקר)
זה שגם אם ״נפלתי״ ללחץ או דיכדוך
כשיש לי כלים –
כל מה שאני צריכה לעשות זה
את התנועה הכי קטנה-

אולי מה שמפיל אנשים כמוני ( פרפקציוניסטים)
זו המחשבה שאומרת:
שאני חייבת תמיד להיות ״משהו״
(חיובית, חומלת לעצמי ולסביבה, מודעת, walk my talk- תבחרו מה שבא לכם)

ולא… זו ציפייה מטורפת מעצמינו ונדונה לכישלון
אז ה good enough שלי כרגע,
וזו כבר סיבה גדולה לחגיגה
זה , שהזמן מתקצר…
ותמיד תמיד אפשר להיזכר ולחזור למהות השמחה, יצירתית המתנועעת בתנועת החיים

בשביל זה אני עושה את מה שאני עושה
…

נ.ב הפרח הזה בהייד פארק
שצילמתי אותו השבוע
לא אומר לעצמו: למה אתה לא עושה יותר?
הוא פשוט הוא …
שבת שלום!