כוחו של חיבור

לפני זמן מה התחלתי לשתף בפייסבוק שלי הרצאות TED שנוגעות לליבי ותורמות גם לעבודתי כמטפלת –  אני שמחה לשתף אתכם גם כאן. אתם יכולים למצוא אותם בפייסבוק גם עם ההשטג הזה:

#שלישיבוקר_ted 

אחת ההרצאות המרגשות עבורי בשנים האחרונות היא של מטפלת זוגית ידועה מאוד בעולם: הדי שלייפר. להרצאה נלווים כתוביות בעברית.

הדי נולדה ב 1944 להורים יהודים שברחו ממחנה ריכוז בצרפת והצליחו להגיע לשווייץ ומשם בהמשך לישראל. את הבריחה תכננה אמא שלה.

בתחילתה של ההרצאה היא מתארת מפגש עם אמא שלה – עכשיו אישה זקנה עם אלצהיימר – בבית האבות. היא מתארת כיצד מרוב זה שהיא עסוקה ברגשותיה הסוערים בראותה את אמא שלה במצב הזה – היא לא באמת נוכחת איתה. ואז היא עושה החלטה- היא מחליטה לעזוב רגע את עצמה ״ולעבור את הגשר״ כפי שהיא מתארת את זה , לאמא שלה . להיות באמת נוכחת עבורה. ופתאום – לאחר חודשים רבים שלא זיהתה אותה אמרה לה אמא שלה לפתע : ״את הבת שלי״ וניגבה את דמעותיה.

בעקבות ניסיון של 40 שנה כמטפלת זוגית – הדי פיתחה גישה משלה לחיבור שהיא קוראת לה: שלושת המחברים הבלתי נראים, והם המרחב, הגשר, והמפגש. הגישה הזו נכונה אגב, לא רק בין זוגות, היא מהווה בסיס כיצד להתקרב לכל אדם.

המרחב- מרטין בובר הפילוסוף היהודי הנודע אמר: ״מערכות היחסים שלנו חיות במרחב שבינינו והמרחב הזה הוא קדוש״
לצערנו רבים מאיתנו לא מודעים ולא לוקחים אחריות על המרחב הזה. לא פעם אנחנו ״מזהמים״ אותו באופן לא מודע עם הערות, ביקורת, האשמות, מבט. גם כשאנחנו עסוקים רק בעצמינו..ואז הוא נהיה לא נוח, ואף מסוכן והסכנה וחוסר האמון רק גדלים. ומה שבני אדם זקוקים לו יותר מכל דבר אחר – כדי להתחבר – זה להרגיש בטוחים. אז הצעד הראשון הוא לקיחת אחריות. וזה כולל בין היתר להכיר ברגשותיי ובמה שעובר עליי. ולנשום לפני שאני מגיבה.

הגשר- כאשר לקחתי אחריות הצעד הבא הוא לחצות את הגשר לאדם השני, כאילו אני תייר בעולמו של האחר, ולהשאיר מאחורי את האג׳נדה שלי – לקחת רק דרכון בשקית שקופה.. זו החלטה מודעת. ואז:

המפגש – ומה קורה במפגש? אני נושמת, מקשיבה ומשקפת את מה שהאדם השני אומר. אני אומרת: ״אני שומעת אותך אומר ש…״ – מדענים גילו שיש לנו במוח נוירוני מראה – ושהמוח הוא האיבר היחיד בגופינו שלא מווסת את עצמו וזקוק להד הזה מאדם אחר כדי להירגע, להבין את עצמו טוב יותר וגם בכדי לפתח אמפתיה. וככל שאנחנו עושים את זה יותר נוצרים יותר נתיבים עצביים חדשים ואלו מזינים עוד יותר את היכולת שלנו להיות במערכת יחסים אמפתית, ובטוחה.

היא מסיימת בסיפור שמביא דמעות לעיני – על מפגש בינה לבין הנכד שלה, שבפשטות שלו מסכם את כל ההרצאה!

מה אתם לוקחים מההרצאה הזו? עבורי היא מאמתת את הדרך שאני מאמינה בה שנים.. ומעוררת בי תקווה שוב ושוב שאפשר להתחבר ולהבין וכך עוד יותר להתקרב אל עצמינו ואחרים.

צפייה נעימה !!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s