תינוק לומד את עצמו ועל עולמו מהמבט המיטיב של אמא שלו ( או המטפל העיקרי שלו) כמה הצורך הזה חי בנו ! שיראו אותנו שיכירו בקיומנו- אישור לאהבה שהיא הזכות המולדת שלנו, לא בגלל שעשינו משהו מיוחד, אלא פשוט כי אנחנו – אנחנו!
האופן שבו ראו אותנו והגיבו אלינו בהיותנו תינוקות פצפונים ובשנים הראשונות בכלל נטבע בתוך גופנו – צרכים שלא התמלאו, עדיין שם מבקשים להתמלא- ואז משתחזרים להם במערכות היחסים שלנו כגדולים. בזמן האחרון אני חווה מאוד חזק את חוסר הנראות – והבדידות כתוצאה מכך, וזה גורם לי להרהר – כמה ראו אותי כשהייתי קטנה, והאם היום אני רואה את עצמי? אפרופו נראות אני נזכרת בתרגיל של לואיז היי: להסתכל במראה, להביט לעצמי בעיניים ולומר: אני אוהבת אותך יעלי!

איזה אוהבת ?אני בקושי מסוגלת בכלל להביט על עצמי. ( ילדות מלאה ביקורת…)כמה פעמים ביום אני תופסת את עצמי מתנהלת מתוך איזה עיוורון- עד שאני נעצרת רגע ומנסה להבין- אלו רגשות חיים בי כעת? (גם זה תרגול של נראות פנימית)

כשמישהו פתאום רואה אותי זו מתנה יקרת ערך. עבורי זה ביטוי של אהבה ברמה העמוקה ביותר. רואים אותי- מישהו מהדהד את רגשותיי, אני קיימת.
על המתנה של הנראות שזוגות יכולים להחזיר אחת לשנייה ו וכיצד עושים זאת- אדבר בסדנה שאעביר ב ״פסטיבל כרמל לתקשורת מקרבת״ שיתקיים בסוף השבוע לסדנה קוראים: ריפוי בשניים- כיצד תקשורת מקרבת יכולה לעזור לרפא פצעי היקשרות וליצור ותחושת ביטחון בחיים.

בפסטיבל הזה ינחו רבים וטובים מחבריי המנחים מרחבי הארץ ביניהם :חגית ליפשיץ, תמי אביחיל – שתדבר על הורות קשובה( אפרופו) ערן טייכר, דני מקורי, רותם כהני, קליה שפירא, מירי שפירא שרון קולר ועוד רבים ורבות אחרים! מהרו להירשם כי מספר המקומות ( באמת!) מוגבל