יומן תן 2

 

צילום: יסמין קלשטיין

חברה של בתי, לפני זמן מה: " מה בדיוק את עושה, יעל?"
"מלמדת תקשורת לא- אלימה"
בתי שמקשיבה מהחדר השני צועקת: " חבל שאת לא משתמשת בזה איתנו מדי פעם!"
(אמיתי)

אני תלמידה של תקשורת לא אלימה, הלא היא תקשורת מקרבת, כבר 12 שנה כמעט. אני בין תלמידותיה הוותיקות ( אני חושבת) של ארנינה קשתן האחת והיחידה, עוד לפני שהיתה "מיתרים"..

אך עם כל הכבוד לארנינה האהובה, המורים האמיתיים שלי הם ילדיי, שבשבילם בכלל הגעתי לזה( או כך חשבתי), יסמין- בדרכה הקולנית, ותום בדרכו השקטה (עד לאחרונה).

יסמין היא הילדה הכי
יפה
חכמה
חריפה
בעלת תבונה
מצחיקה (!!)
וגם הכי מעצבנת שאני מכירה
היא לא עוצרת באדום, לא מתביישת לומר את האמת שלה בפרצוף, עושה רק מה שבא לה (איך אני מקנאה!) ובאופן כללי מחוברת לעצמה יותר ממה שאי פעם כנראה אהיה.
היא תובעת את שלה, ועוד..
היא גם הביאה אותי ל"עבודה" של ביירון קייטי

היא ססמולוג
היא מראה כל כך ברורה שאף קמט אינו מתחבא שם
אין לי לאן לברוח מפני הילדה הזו – ולפעמים כל מה שאני רוצה זה שהיא תעוף לי רגע מהעיניים, ואז מתגעגעת אליה נורא.

כשהייתי לקראת סוף ההריון איתם (ציינתי שהם תאומים?), הייתי שוכבת שעות ומתבוננת בפניהם שניבטו מתמונות האולטרה סאונד. מההתבוננות הזו נולד השם תום, שמתיקותו האינסופית קרנה כבר אז, וממנה…כבר פחדתי, לא נעים להגיד.

איתה אני הכי תגובתית, אני פשוט לא יכולה אפילו למצוא את המרווח כדי לנשום! מאז הגיעה לגיל ההתבגרות הדבר הזה יצא משליטה עד כדי כך שהטיחה בי " אמא, את צריכה עזרה!"

אולי היא צודקת? אולי אני צריכה לחזור לכדור שלקחתי לפני כמה שנים להרגיע את עצמי מהסטרס בו הייתי, מכל מיני סיבות?

מצד שני…ועכשיו אני נושמת קצת..היא יודעת שהיא יכולה לבכות אצלי ולקבל מנות גדושות של אמפתיה. מצד שני – כשהיתה בכיתה ו' עשתה קורס גישור בבית הספר הדמוקרטי בו היא לומדת, והצטיינה בזה. מצד שני, כפי שהיתה חברתי בתיה אומרת, המוזיקה שמתנגנת בבית היא שקובעת, גם אם אני מחסירה תווים מדי פעם.

אולי אני יכולה להיפרד מאסטרטגיית ה " או הכל או לא כלום" שלי?

תודה לך, יסמין אהובה