לחבק את עצמי

 

IMG_0896

"כל אלימות היא ביטוי טראגי של צרכים שאינם מתמלאים״ מרשאל רוזנברג

חמישי
חוזרת הביתה אחרי יום עמוס רגשית מסדנא שתיארתי בפוסט בפייסבוק מיום שישי שעבר.
עוד בכניסה לבניין רואה שליח של אגאדיר עם משלוח. אומרת לעצמי: זה בטח הילדים שלי הזמינו, ואכן, איך שאני עולה אחריו הוא באמת עומד בדלת דירתינו ומוסר את השקית לבני.

אני נכנסת: ״היי אמא!״
מה, הזמנתם אוכל? למה לא שאלתם אותי אם אני רוצה? (״למה״ היא מילה שכבר עושה בעיות ….)
לא ידענו מתי את באה!
אבל, התקשרתי מהדרך!
אבל אמא! איך יכולנו לדעת?

מאותו הרגע ואילך ובמשך כמה דקות ארוכות מאוד ״קיטרתי, יללתי, התנהגתי כקורבן ( כל אלה שיפוטים אגב- אם היתה שם מצלמה היא היתה מתעדת אישה אומרת כל מיני דברים בטון גבוה יחסית) מיותר לציין שילדיי כבר מזמן הפסיקו להתייחס והמשיכו לאכול ( מה שהתברר לי אחר כך מבתי כארוחה כבר לא כזו כיפית). ייללתי כתן״ ומה התוצאה ? הילדים לא נפתחו אליי ,ויותר מכך, גמרו לאכול את האוכל בסלון ( והשאירו שאריות שם) והלכו כל אחד לחדרו

הייתי רעבה והיתה לי תוכנית קודמת להכין בורגר טבעוני – ופשוט שמתי אזניות עם U2 בקולי קולות לעצמי- ובמקום פשוט להזמין גם לי משהו, עמדתי שעתיים (!!!) והכנתי את הבורגרס ה@&#%* הללו והרגשתי אומללה. (יצאו בססססדר לא משהו

חזרתי הביתה מיום קשה ובמקום לומר בג׳ירפית : ״היי חברה׳ כשאני רואה את האוכל שהזמנתם אני מאוכזבת, שלא לומר גם רעבה, כי אני כל כך הייתי רוצה שיראו אותי, ויחשבו עליי וישאלו אותי : היי מה שלומך? רעבה? היה לי יום מה זה קשה ומאתגר! מה אתם אומרים? יש רעיונות? ״ . גם יכולתי לתת לעצמי אמפתיה:

לומר לעצמי – וואו .. באת הביתה והיית כל כך רעבה! כל כך רצית שמישהו יטפל בך ויאכיל וישאל אותך : יעלי … איך היה היום שלך?  מרגישה עצב, בדידות ואכזבה כשזה לא קורה… ?

ולחבק את עצמי, ולחבק גם את הצער והעצב והכעס והתסכול.. בדיוק כשם שהייתי מחבקת תינוק בוכה …

 

יש יותר סיכוי שהייתי מגייסת את עזרתם וליבם היה נפתח אליי . הראייה לכך היא שבשבת, כששכבתי במיטה כל היום והרגשתי זוועה ועלה לי לחץ הדם יכולתי לתקשר את כל זה ( אמנם בווטסאפ אך עדיין) לבתי – וזכיתי למראה ולהבנה וגם למשפט הזה:
״בכנות, אמא? את לא בדיוק עוזרת לעצמך עם כל זה, כמו אותו היום שחזרת והתחלת להתלונן על האוכל, והרסת לנו את הארוחה!״

.
לא התקרבתי במאומה למילוי הצורך שלי בנראות ו- care התחשבות ועוד… רק הישגתי תוצאה הפוכה- נתק
(וזה כבר הדפוס הפרטי שלי כנראה – לחוות שוב ושוב ניתוק ובדידות בעולם הזה)

לכן – כל ביטוי אלים היא טראגי; כי זה רק מרחיק אותנו ממילוי הצרכים העמוקים שלנו, כמו- קשר, אהבה , שייכות חברות. כפי שאמרה ידידה זה מכניס אותנו ללופ אינסופי…
ואם אנחנו כן מקבלים מה שאנחנו, ורק אנחנו, רוצים בטקטיקות הללו, אז המחיר של זה כבד – מחיר של עוד אשמה והרגשה גרועה ..ואולי טינה מתמשכת.

מה המסקנה שלי מכל זה? ומה אני ממליצה לעצמי בפעם הבאה ? במקום להתנהג בכל אותם דרכים לא מועילות שתיארתי קודם, אמפתיה עמוקה לעצמי …ולחבק חיבוק גדול..

היום יום ההולדת שלי – 56 שנה כעסתי על עצמי , שפטתי את עצמי – היום אני נולדת מחדש לרכות ואמפתיה לעצמי קודם כל!! אמן!  Continue reading "לחבק את עצמי"

מלאכה עדינה ושמה גישור

מלאכה עדינה ושמה גישור

עד לפני שלוש שנים עסקתי בצורפות. לא צורפות תכשיטים אלא צורפות כלים…יצרתי שפה ייחודית משלי של חיבורים עדינים בין מתכות שונות ע״י חוטי ברזל אותם הייתי קולעת – חוט ועוד חוט ועוד חוט…ונוצרו להם גופים בכל מיני גדלים – אפשר לראות כמה מהם כאן התנועה של הקליעה נוצרה בצורת השמונה השוכב או צורת האינסוף..עוד שמונה ועוד שמונה, יצרה מסה עדינה…

ההשראה לכלים היתה רוחנית ומעוגנת בתרבויות הקדומות של האיזור בו אנחנו חיים…

מתי-שהוא היכרתי את תקשורת מקרבת – שהפכה כידוע לעיסוק המרכזי שלי וה – passion שלי בחיים. למה? כי אני מאמינה שהיא מאפשרת לנו – כשאנחנו משתמשים בה – להגיע להבנה עמוקה אחד עם השני – אך הדבר הזה נוצר – לא על ידי תנועה אחת – זבנג וגמרנו. זו תנועה מתמדת של תמלול הצרכים שלנו והקשבה לצורך של האחר.

להפתעתי גיליתי שהסמל של הארגון הבינלאומי של תקשורת מקרבת מבוסס על צורת האינסוף, השמונה השוכב…ולימים יצרתי לי לוגו חדש – של התנועה האינסופית הזו..

infinty3 small

מרשאל רוזנברג אמר לא פעם שכשנוצרת איכות מסויימת של חיבור הפתרונות מוצאים אותנו ….

האמת- עד שלא חווים את זה – לא מבינים על מה מדובר..

זו המלאכה העדינה שאני עוסקת בה כעת – יצירת המרחב לקליעת החיבורים הבלתי נראים בין שני אנשים שיש בהם כאב, הכאב שנוצר מחוסר הבנה וריחוק – אולי משחיקה של היום יום, אולי מפצעי ילדות שעולים לפני השטח כשהמציאות מביאה את עצמה בכל מיני דרכים.

כשיצרתי במתכת כלים יפים – הסיפוק שלי נוצר מזה שלקוחותיי סיפרו שכשהם חוזרים הביתה ורואים את החפצים שלי זה משרה עליהם שלווה…

הסיפוק הגדול שיש לי היום הוא לראות את ההקלה על פניהם של הזוגות שיוצאים בחיבוק מהקליניקה. אין זה אומר שהבעיות ״נפתרו״. זה אומר שהם מצאו את הדרך חזרה אחד אלי השנייה…ולאט לאט נלמדו דרכים חדשות, נוצר אמון חדש…ניתן לנשום יחד ביתר קלות.

מזמינה אתכם אליי להיות חלק מהמלאכה העדינה הזו

באהבה,

יעל

10312120163_196b86fd09_n

״ מה, את עושה דוקטורט?״

לגדל-ילדים-בחמלה-כריכה-page-001

 

לפני שילדתי את התאומים שלי יסמין ותום

(היום בני 17.5 )- קראתי ערימה של ספרים, על תינוקות על הורות.
חברה של אימי- כשראתה את הערימה שהזמנתי אז מאמזון צחקה: ״ מה, את עושה דוקטורט?״
צחקתי חזרה- אך בליבי חשבתי- יש משהו יותר חשוב לעשות עליו חקירה לעומק? אך כמובן, לא כולם פרקפקציוניסטים כמוני – (וזו לא תמיד תכונה טובה כל כך) אך כזאת אני – גם בקריירה שלי כצורפת וגם כשאני מאמצת ארנב – אני קוראת תחילה כל מה שאני יכולה על הנושא!
בסך הכל רציתי להיות האמא הכי הכי טובה שאני יכולה להיות. (והשד יודע מה זה)
החקירה הזו הובילה אותי לתקשורת מקרבת – במקור תקשרות לא אלימה, לגישה ולמודל שיסד ד״ר מרשאל רוזנברג, ז״ל. המפגש הזה, ב – 2003 הפך להיות הרבה הרבה יותר מטכניקה להשתמש בה בהורות שלי – זה הפך להיות דרך חיים, תשוקה גדולה, דרך להכרת עצמי ברמה העמוקה – (לפעמים גם דרך להלקות את עצמי עוד קצת חחחחח- או עוד רף שהצבתי לעצמי)

דרך שאני מאמינה שיכולה להביא הבנה עמוקה, לשיתוף פעולה מתוך רצון הדדי, וכן- אני מעיזה לומר- גם דרך לשלום.
אם את אישה שיש לך כמיהה לשלום, לשקט, לביטחון ואיכפתיות הדדית – אם הלב שלך אומר : מוכרחה להיות דרך אחרת להתנהל בעולם הזה, וביום יום הזה, שאינה מבוססת על כוח, על מי צודק, על הטלת פחד ואשמה- ורגשות אשמה עצמיים-
אני מזמינה אותך בכל ליבי להצטרף אליי לדרך הזו, שעונה לי על כך הרבה צרכים- של הכרה, הקשבה, הקלה, חיבור עם האהובים שלי, כולל חברות, קולגות, ובראש ובראשונה עם ילדיי היקרים שהביאו אותי אליה.

עוד שבועיים פותחת קורס – פרטים באיוונט 
מוזמנת באהבה

יעל

ארבע אפשרויות לשמוע מסר- או איך באמת לשמור על קשר גם ברגעים טעונים….

Marshall Rosenberg

לא משנה מה מישהו אומר לכם – תקשיבו רק לרגשות ולצרכים שלהם! – מרשאל רוזנברג

מה זה אומר? (בסרטון הזה אתם יכולים לשמוע אותי מדברת על זה…).

לדוגמא : אם בתי צועקת לי: "אמא את לא מקשיבה לי!"

  1. אזני תן מופנות החוצה – כשאני עם האזניים של התן החוצה אני שומעת את דבריה כהתרסה, כטענה, כביקורת עליי, כהאשמה- ומה תהיה לרוב תגובתי? ניחשתם? נכון! אחזיר לה בטענת נגד כמו: "על מה את מדברת!! ברור שאני מקשיבה! " או " ואת מקשיבה לי?" – מה תהיה התוצאה של זה? ניתוק, כעס – טריקת דלתות. איך זה מרגיש? חרא!  מדוע זה קורה? יש לנו – בבסיס המוח חלק שנקרא: המוח העתיק או המוח הזוחלי – והוא נוצר בתקופה קדמונית ביותר כשבני האדם עסקו בעיקר בהישרדות ( טוב, גם היום אנחנו שורדים…)  כשמישהו תוקף אותנו מופעל מנגנון שנקרא: Fight,Flight or Freeze. המנגנון הזה גורם לנו להגן על עצמנו. לא משנה שאנחנו כבר לא חיים באיזו מערה, וחיית טרף ענקית מאיימת עלינו – ברגע שבתי צועקת עליי – היא חיית הטרף, היא האויב! (לא נעים להגיד) (-:
  2. אזני תן מופנות פנימה – כשאני עם האזניים של התן מופנות כלפיי – אני מתחילה לדבר אל עצמי באותה הנימה – של האשמה וביקורת עצמית. זה עלול להישמע ככה – : " אוף איזו אמא גרועה אני, אין לי סבלנות לילדה שלי" – ומכאן הדרך להידרדרות מצב הרוח קצרה ביותר …
  3. אזני ג'ירף מופנות החוצה – מרשאל רוזנברג היה קורה לזה: "הטכנולוגיה המתקדמת שלי" . כשאוזני הג'ירף שלי עליי, קודם כל אני לוקחת נשימה ( שאיפה ארוכה פנימה והחוצה) עצם הפעולה הזו – הנשימה – מעקבת תגובה – ומעבירה את התודעה למוח הלימבי ולנאו קורטקס ( מה זה הסינית הזאת?) – שני החלקים שהתפתחו בהמשך האבולוציה שלנו.  המוח הלימבי זה החלק במוח שמרגיש , והנאו קורטקס זה החלק במוח שחושב , המנתח את המצב, הרואה את הדברים מפרספקטיבה אחרת- בדיוק כמו הג'ירף! עם אזני ג'ירף אני שומעת אך ורק את הרגשות של בתי ואת הצרכים שלה. זה עשוי להישמע כך: " את כל כך רוצה שפשוט אעצור את מה שאני עושה ואקשיב לך, נכון?"  אני שומעת שהיא נסערת, עצובה מיואשת, כואבת, היא כמו חיה פצועה! אני שומעת שהיא זקוקה לנוכחות האוהבת שלי. אני עוזבת לרגע ( רק לרגע, לא לתמיד…) את עצמי ונכנסת לנעליה. מה היא מרגישה מה היא צריכה? תוצאה … מעצם העצירה , הנשימה, הניחוש של הצרכים שלה אני מצליחה לא לקחת את זה אישי, להבין שזה לא נגדי – אני מעבירה את זה לתדר אחר לגמרי! זה ממש קסם! והיא תרגיש הקלה, הצורך שלה בהבנה ונראות יתמלאו, היא תירגע…ותיכנס פנימה ותבדוק עם עצמה, זה מה שאני צריכה? המתנה היא כפולה…ומכאן יתפתח דיאלוג..
  4. אזני ג'ירף מופנות פנימה – למעשה, זה השלב הראשון…. כשאוזני הג'ירף שלי מופנות פנימה, אני נותנת את אותה איכות של הקשבה לצרכים ולרגשות שלי כמו שאני נותנת לבתי. אני מדברת אל עצמי ברכות, ואומרת: " אני מרגישה חסרת אונים, אני כל כך רוצה לעזור לבתי, ולא יוצא לי טוב! יוצא עקום! אני גם כל כך עמוסה כרגע, וזקוקה למרחב שלי…מממ… מה יכול לעזור כרגע" ואני יושבת עם זה רגע, לא ממהרת לפתרון. בכלל בשפה הזו אנחנו ממליצים לקחת את הזמן…לא למהר לפתרונות – עד שהלב מקבל את ההכרה ואהבה שהוא זקוק להם.

אז בפעם הבאה שמישהו שולח לכם מסר….תשלפו את אזני הג'ירף שלכם – "יהיו לכם חיים ארוכים יותר" כדברי ד"ר רוזנברג !

רוצים אזני ג'ירף? תקליקו כאן להורדה

באהבה יעל

 

 

להחזיק את היד, לאהוב, להצמיח

Buds

ילדיי צמחו בבית עד כיתה א. אילו היו שנים שבהם צמחתי אני לאין שיעור.

בשנים הללו התחברתי לדימוי יפה שקראתי פעם על תפקידינו כהורים;

1. גישה אחת אומרת שאנחנו כמו קדרים – מעצבים את ילדינו כאילו היו חומר ביד היוצר- בואו נעצב את ילדינו בדמותינו (סוג של)
2. גישה שנייה – שאנחנו כמו גננים- אנחנו משקים, מדשנים, דואגים שיהיה מספיק אור, שומרים מפני מזיקים- ומביטים באהבה על הפרח שצומח. עלינו לספק את התנאים המקסימליים ומיטביים לצורך זה. דרוש לזה ענווה …

תמיד האמנתי שהילדים שלנו מגיעים כבר עם משהו חבוי מן העין שהם הולכים לצמוח לתוכו- כשם שזרע מכיל בתוכו את הפרח או את העץ שהוא הולך להיות- אממה כשמסתכלים עליו – מי יכול לדעת?
אז השתדלתי ככל שיכולתי (+להתגבר על ההתניות שלי) להתערב כמה שפחות – לספק את התנאים הטובים ביותר לצמיחה וכמה שיותר פשוט להיות נוכחת עבורם ולהנות.
כך אני רואה את העבודה שלי עם א.נשים – הם מגיעים אליי עם ״בעייה״ (במירכאות כפולות ומכופלות ) או ״סיבה״ התחלתית ואני- מלווה את תהליך צמיחתם -נוכחת עבורם בתהליך של

un-folding – או dis-cover – לגלות , קילוף עדין של שכבות. עם מודעות עצמית גדולה ו- care

זוכרים את האמירה המפורסמת של מיכאלאנג'לו? ״אני לא יוצר את הפסל – הוא כבר נמצא שם בתוך גוש השיש- אני רק עוזר לו להתגלות״

אותו הדבר – לכולנו יש חוזקות, ומשאבים שהגיעו איתנו – חלקם חבויים או לא מודעים, רדומים אולי, ויחד – תוך כדי שיחה,תנועה,נשימה – אנו עוזרים להם להתגלות בכל יופים. איזה תהליך מרגש. מרגש עוד יותר להיות עדה לזה – עדה למימוש של כשרונות, רצונות מאוויים.

תשאלו אולי: כמ זמן זה לוקח? כמה זמן שצריך- לכל אחד יש קצב אחר – ובזה אני מאמינה מעל לכול!

אז, אם אתם מכירים מישהי/ושנראה לכם שמפגש איתי עשוי להצמיח, לעזור לצמיחתה ובגילוי יכולותיה/יו – שיד אוהבת נחוצה -אנא כוונו אותה אליי!

רוצות לקרוא עדות?

ממתינה באהבה וסבלנות

במקרה שתהיתם לאן נעלמתי…(-:

 

DSC_8214

 היי !

מה שלומך? לא הייתי בקשר זמן רב, וזה בעיקר הודות ל ( או בגלל- תלוי איך מסתכלים על זה) פייסבוק היקר שלנו שגזל את מירב תשומת הלב (והזמן) שלי. אך גם הודות לפעילויות רבות אחרות עליהן אספר קצת…

עברו הרבה מים בנהר שלי ובטח גם אצלך וחשבתי שנכון גם לעדכן אותך בנעשה איתי- ולבדוק גם אם בכלל מתחשק לכם להישאר בקשר! אשמח כמובן לשמוע את החדשות שלך!

מקווה שיהיה מעניין פה !

אז אתחיל בזה שלפני שלוש שנים עזבתי את הסטודיו שלי לצורפות כלים (שבו עיצבתי וייצרתי במהלך 20 שנה!) לטובת האהבה הגדולה שלי, הלא היא תקשורת מקרבת!

באותו הזמן בדיוק הצטרפתי כמנחה לליאור עידן, מחברת "שפת הג'ירף" שכתבה את "מפתחות הקסם של דידי",  יחד עם הרבה מאוד הצגות, שירים והפעלות שמתאימות לילדי הגיל הרך עד הגילאים הצעירים של בית הספר.  התחלתי ללמד בכל הארץ – השתלמויות בנות עשרה מפגשים לגננות ומורות, מכל מגזר, בכל מקום, וצברתי קילומטראז' גם פיזי, וגם של הנחייה -של נשים נפלאות ממערכת החינוך שלנו שעושות עבודה מדהימה, עבודת קודש! קורים דברים נפלאים – הן מגיעות ללמוד כלים להתמודד עם אלימות ובעיות בגן – ויוצרות שינויים משמעותיים! ולא רק זאת – הן גם מביאות את הגישה הנפלאה של תקשורת מקרבת אליהן הביתה – ולכל המעגלים השונים שלהן. חלקן אף עושות עבודה התפתחותית משמעותית מאוד בעקבות זאת.

פתחתי לפני שנה וחצי קבוצת תרגול בביתי שבהוד השרון- שנפגשת פעם בשבועיים. הקבוצה מיועדת למי שלמד או טעם או אפילו ראה את הסרטונים של מרשאל רוזנברג ( עם תרגום לעברית) ורוצה לתרגל את המודל בחיי היום יום שלו/ה.

התחלתי גם לנהל את הקבוצה של קהילת תקשורת מקרבת בפייסבוק – שאת/ה מוזמנת להיצטרף אליה בחום. בקבוצה אנחנו נותנים תמיכה אחד לשני בדרך, משתפים בלבטים וסוגיות ובכל שבוע מתפרסמים שם הזדמנויות ללמידה עם המורים הטובים בארץ.

הדובדבן שבקצפת הוא שיש לי גם קליניקה בהוד השרון ובה אני מלווה בעיקר נשים וזוגות שרוצות לעשות תהליך מעמיק יותר של התפתחות והבנת עצמם דרך תקשורת מקרבת וכלים נוספים. ניתן גם לפגוש אותי בסקייפ אם גרים רחוק.

כמו כן אני עוסקת במלאכה העדינה של גישור בין כל שני אנשים שחשים כי קשה להם להגיע להסכמה.. על כך אספר עוד בהרחבה בהמשך.

אז זהו – בינתיים

שמחה לראות אותך כאן ומקווה שנתראה בפעילויות מפגשים או סדנאות בהמשך!

מוזמן/ת כמובן להשאיר תגובה או בקשה כלשהי! שלך באהבה יעל