
את הרצאה הזו ראיתי לראשונה לפני שנים אך שווה לחזור אליה שוב ושוב. היא אולי לא "סקסית" ( שיפוט שלי- פחות מרגשת וסוחפת) אך היא מרגשת בתובנות שלה, ומלאה בידע חשוב.
כאשר הזולו נפגשים הם אומרים אחד לשני sawubono שפירושה: ״אני רואה אותך״. הברכה הזו נגעה לליבה של המרצה, ד"ר הלן ריס – פסיכיאטרית שמלמדת באוניברסיטת הרווארד.
מה שעוד נגע לליבה זו סיטואציה שהיתה לה באחת הנסיעות האחרונות שלה:
מי מאיתנו לא מכיר: זה עתה עלינו על המטוס, מתארגנים לטיסה, מי לשינה, מי לעבודה על המחשב, ופתאום צליל של תינוק בוכה בוקע וממלא את חלל המטוס. היא אומרת שהיא היתה עדה לכל מיני תגובות לאירוע כזה, החל ממבטים מבינים של הורים אחרים ועד לאנשים שנראים עצבניים או מתוסכלים או רצים לתפוס את המושב הריק היחיד בקדמת המטוס. אך הפעם משהו אחר לגמרי קרה: כשהתינוק בכה ובכה- פעוט בן שלוש ניגש אליו והושיט לו את המוצץ שלו.
היא חשבה לעצמה – וואו, סך הכל זה כל מה שכולנו רוצים, לא? שיראו ויבינו אותנו ושמישהו ידאג לצרכים שלנו? לא?
זו המהות של אמפתיה…
היא ממשיכה ומספרת על מחקר שעשה סטודנט שלה: הוא רצה לבדוק האם כאשר שני אנשים נמצאים באמפתיה – הדופק שלהם ועוד פרמטרים פיזיים נמצאים בסינכרון?
אז הוא הזמין זוגות של רופאים ומטופלים שהיו מוכנים שהפגישות שלהם יוקלטו ויצולמו ויהיו מחוברים למוניטור במהלך הסשן. זוג אחד היה המרצה עצמה ובחורה צעירה שהגיעה אליה לטיפול בשל הפרעות אכילה ומשקל עודף. הן היו מחוברות למוניטור שמזהה בבירור כששני אנשים באמת משקפים אחד את השני ( והיא מראה את זה בשקף) או לא.
הסטודנט שלה קרא לה לראות את התיעוד של הסשן שלה עם הבחורה המדוברת, והיא פשוט היתה בהלם. הבחורה, שנראית על פני השטח רגועה ורהוטה ושלווה- בעצם סובלת מחרדה קשה. הגלים שלהן תאמו אך הקווים של הבחורה היו בזיגזג מטורף.
כשהיא הראתה לה את זה – היא ענתה : אני לא מופתעת בכלל- אני חיה עם זה כל יום- אך אף אחד לא באמת רואה את הכאב שלי. הלן נדהמה.
(זה גרם לי לחשוב על עצמי ואחרים- כמה מאיתנו מסתירים את הכאב, את המקומות הכי חשוכים שלנו? מפחד שלא יאהבו/ ירצו אותנו?)
הגילוי הזה נגע בה עד עמקי נשמתה, והווה פריצת דרך בעבודתה ופריצת דרך בחיי המטופלת שלה.
היא חזרה לסרטונים כ״בלשית רגשות״ ושמה לב לכך שכל פעם שהמכשיר הראה תנועות עצבניות, זה התלווה בכל מיני תנועות פיזיות – כגון נגיעה בשיער, הפניית מבט. ככל שהיא למדה להבחין בתנועות הללו ושיקפה לה אותן בסשן המשותף – העבודה שלהן הלכה והעמיקה. היא החלה לפרוק את רגשותיה ובמקביל החלה להתעמל בפעם הראשונה בחייה. במהלך השנה שאחרי המטופלת הורידה יותר מעשרים קילו ממשקלה.
היא מזמינה אותנו לדמיין עולם שבו אנשים לומדים להיות אמפתיים (אמן)
לצורך העניין פיתחה הכשרה לאמפתיה מבוססת על מדע נוירולוגי .היא הכשירה רופאים בבית חולים ומצאה שכל מי שעבר את ההכשרה הזו – מטופליהם העריכו אותם כבעלי יכולת גדולה יותר להבנה, חמלה ויצירת קשר אישי.
על מנת לזכור כיצד להתחבר באמפתיה יצרה מודל עם ראשי התיבות EMPATHY
E- eye contact- יצירת קשר עין. הדבר שהוא לכאורה בסיסי. חשבו על קשר העין שנוצר בין אם לתינוקה – מחקרים רבים הראו שבלי זה לא נוצרת ההיקשרות ההכרחית להתפתחות התינוק.
M- muscles of facial expression- הפנים של רובינו הם ספר פתוח בכל הקשור ליכולת לקרוא את רגשותינו. זהו כלי הישרדותי.
P- posture – שפת גוף הוא חלק מכריע ביצירת קשר ואמפתיה – ראו שרופאים שנאמר להם לשבת ליד החולים שלהם בזמן ביקור רופאים, בילו יותר זמן לצד החולה
והוערכו כאיכפתיים יותר.
A affect- שיום וביטוי רגשות. לנסות לנחש מה עובר על אנשים
T- tone of voice – אינטונציה . מסתבר שאותו החלק במוח שלנו האחראי למנגנון הידוע כ fight or flight – קשור גם לטון הדיבור שלנו. כשאנחנו מופעלים רגשית, טון הדיבור והפנים שלנו משתנים באופן בלתי רצוני. זה אומר שאצל מרבית האנשים- הרגשות שלהם גלויים לכל, אך לא אצל כולם (כמו המטופלת שלה) לכן דרושה תשומת לב מיוחדת לסימנים נוספים.
H-hearing the whole person הקשבה אמיתית ופיתוח סקרנות לגבי החוויה של האחר
Y-your response- התגובה שלנו. החוויות הפנימיות שלנו משקפות את אלה של אחרים…כשאנחנו עדים לאירועים מרגשים, יש לנו יכולת להרגיש ממש את הכאב או השמחה של האחר. היא מצביעה על הסכנה בבריונות ברשתות החברתיות ומדוע היא כל כך גדולה – כשאין לנו יכולת לראות את הכאב של האחר, יותר קל להשפיל ולבייש.
כולנו מחווטים לאמפתיה כי ההישרדות שלנו תלויה בכך.
כפי שאמר הדלאי למה:
״אהבה וחמלה הכרחיים. בלעדיהם, האנושות לא תשרוד״
תמיד אפשר ללמוד אותה: מעבידים שרוצים עובדים מעורבים ואיכפתיים (ורוצים לשמור אותם) יכולים בעזרתה להתכוונן לעובדים,היא חשובה למערכות הבריאות כי חולים שאינם חשים שמתייחסים אליהם נוטים להחלים לאט יותר ומערכת החיסון שלהם נחלשת, גם בקרב מערכות החינוך השונות – הסבירות לנשירה מהלימודים אצל סטודנטים שמרגישים מנותקים גדולה יותר ללא אמפתיה מצד המערכת, מערכות נישואין ללא אמפתיה – עלולות יותר להיכשל.
משפט המחץ בשבילי הן מילותיו של ג׳ונתן ספרן פוייר: ״כשאנחנו מוכנים לקבל תחליפים מוקטנים – אנחנו נהיים תחליפים מוקטנים".
אני מאמינה שאמפתיה היא המפתח לראות ולהרגיש בו זמנית את הייחודיות שלנו ושל האחר, לקשור אותנו אחד לשני, ולהעצים בכך את עצמינו ואת האנושות כולה למען עתידינו ועתיד כדור הארץ בו אנו חיים.
לצפייה בהרצאה
https://www.youtube.com/watch?v=baHrcC8B4WM&t=12s